פסק-דין בתיק ע"פ 30343/06

ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט ח' לי-רן) מיום 30.4.06 בת"פ 2428/05.

סגן הנשיא ע' חבש והשופט י' צבן:

1.         המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של הסעת שוהה בלתי חוקי בישראל, לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 ונידון ל-21 ימי מאסר על תנאי ולקנס בסך 1000 ש"ח.

2.         המשיב הינו נהג מונית. ביום 12.8.04 הסיע שוהה בלתי חוקי מגבעת שאול בירושלים לכיוון טנטור בואכה בית לחם. למשיב אין עבירות קודמות ומוניתו נתפסה על-ידי המשטרה למשך 30 יום.

3.         המערערת טוענת, כי מדיניות הענישה העקבית הינה הטלת עונשי מאסר בפועל על מי שמסיע שוהים בלתי חוקיים, ובמקרים קלים יותר ירוצה המאסר בעבודות שירות ורק במקרים חריגים ימנע בית המשפט ממאסר בפועל, ומקרה זה אינו כזה.

4.         מדיניות הענישה בעבירה הנדונה נקבעה בשלושה פסקי דין של בית המשפט העליון. הראשון, רע"פ 5198/01 ח'טיב נ' מדינת ישראל פ"ד נו(1) 769; השני, רע"פ אבו סאלם ואח' נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין); השלישי, רע"פ 6217/05 חג'אג' ואח' נ' מדינת ישראל, שניתן ביום 4.9.06 (פורסם באתר האינטרנט של בית המשפט העליון).

בפסקי דין אלה נקבע כי הגישה העונשית לעבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים, הינה מאסר בפועל וזאת בשל הדגש שיש לתת לשיקול ההרתעתי והביטחוני. עם זאת, ניכרת בפסיקה המאוחרת יותר מגמה של יישום אינדיבידואלי והתחשבות בנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה וכל נאשם (ראה סעיפים 10, 11, 13, 14 לפסה"ד חג'אג' הנ"ל).

5.         במקרה שלפנינו, מדובר בנהג מונית שהסיע נוסע מכיוון מרכז העיר לכיוון טנטור בואכה בית לחם, לנהג - המשיב - אין עבר פלילי ומאז המקרה חלפו שנתיים בלא שחזר לסורו. המונית נתפסה למשך 30 יום באופן שמנע מהמשיב פרנסה. נסיבות אלו דומות במידה רבה לנסיבות שפורטו בסעיף 10 לפסק הדין חג'אג' הנ"ל, שבו לא הוטל על הנאשם מאסר בפועל. נוסיף עוד כי אף שהעונש שנגזר על המשיב אינו חמור, אין בו כדי להצדיק התערבות של ערכאת הערעור.

_______________                                                                         _______________

  ע' חבש - סגן נשיא                                                                             י' צבן, שופט

השופט י' נועם:

1.         מסקנתי בערעור דנן שונה מזו של חבריי, ולו הייתה דעתי נשמעת, היה מקום לקבל את ערעור המאשימה, ולהשית על המשיב רכיב עונשי של מאסר בפועל לתקופה קצרה לריצוי בעבודות שירות.

2.         ההלכה הפסוקה מורה, כי העבירה של הסעת תושב זר ללא היתר הנה חמורה, זאת בשל הסיכון הנשקף ממנה לביטחון הציבור. הסיכון נובע מהקושי לאתר בקרב השוהים הבלתי חוקיים בתחומי המדינה את אלו שזוממים לבצע פיגועי טרור, ומהאפשרות שהעבירות אף תסייענה - במודע ואף שלא ביודעין - לביצוע פיגועים. על-רקע זה נפסק, כי העונש הראוי וההולם בגין העבירה הנדונה הנו, ככלל, מאסר בפועל, בין לריצוי של ממש ובין בדרך של עבודות שרות, אם כי תיתכנה נסיבות העשויות לשלול את הטלתו, ואלו תיבחנה על-פי עקרון הענישה האינדיבידואלית. עקרונות הענישה הללו בוארו בפסיקה שאוזכרה בפסק-דינם של חבריי. הן הותוו לראשונה בהלכת חטיב(רע"פ 5198/01), ובית-המשפט העליון הבהיר, בפסיקה מאוחרת, הן בפסק-הדין בפרשת אבו-סאלם (רע"פ 3674/04) והן בפסק-הדין בעניין חג'אג (רע"פ 6217/05), כי טרם בשלה העת לשינוי מדיניות הענישה המחמירה ברוח הלכת חטיב, וכי יישומה של מדיניות זו יעשה על-פי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. 

3.         לשיטתי, המקרה דנן נכלל במסגרת הכלל - לפיו מוצדק להטיל בגינו עונש מאסר, ולא בגדרו של היוצא מן הכלל - של הימנעות מהטלת רכיב מאסר כלשהו, זאת נוכח חומרת העבירה ונסיבותיה, ובפרט כשמדובר בהסעה בשכר, בתוככי ירושלים, של תושב זר שלא היה מוכר לנאשם. בהקשר לכיוון הנסיעה, משכונת גבעת-שאול לאיזור טנטור הסמוך ל"קו התפר", אעיר כי על-פי הפסיקה כיוון הנסיעה הנו אחד מהפרמטרים בשיקולי הענישה, לבחינת פוטנציאל הסיכון; ואולם, גם הסעת שוהה בלתי חוקי לכיוון "קו התפר" או לשכונה הסמוכה ל"קו התפר", הנה חמורה, שכן היא תורמת לתופעה של ריבוי שוהים בלתי חוקיים בישראל, ומגבירה את הקושי של גורמי אכיפת החוק לאתר מבין השוהים את אלו הזוממים לבצע פיגועי טרור.

4.         דעתי הנה, אפוא, כי במקרה שלפנינו לא קיימות נסיבות חריגות המצדיקות סטייה ממדיניות הענישה המחמירה שהותוותה בפסיקה. אכן, במסגרת עקרונות הענישה האינדיבידואלית הסתפק בית-המשפט העליון בחלק מהמקרים שנדונו בפסק-הדין בעניין חג'אג(רע"פ 6217/05) בהטלת מאסר על תנאי וקנס בלבד, אגב התחשבות בנסיבות הקונקרטיות של ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם. ואולם, אינני סבור כי הנסיבות שנמנו על-ידי בית-משפט קמא - של חלוף שנתיים מביצוע העבירה, העדר עבר פלילי ותפיסת מוניתו של המשיב למשך כשלושים יום - מהוות נסיבות חריגות המצדיקות הימנעות מהטלת רכיב עונשי של מאסר בפועל, ולו לתקופה קצרה ולריצוי בעבודות שירות. בהתחשב במכלול הנסיבות האמורות, ובכלל זה בכיוון הנסיעה, ולאור עקרונות הענישה שהותוו בפסיקה  -  סבורני כי בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן יש לקבל את ערעור המאשימה באופן שלגזר-הדין יתווסף רכיב עונשי של חודש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות.

                                                                                                י' נועם, שופט

הוחלט ברוב דעות, כאמור בפסק-דינם של סגן הנשיא ע' חבש והשופט י' צבן, לדחות את הערעור.

ניתן היום, ד'  בחשוון התשס"ז, 26/10/06, בהעדר הצדדים (על-פי הסכמתם).

המזכירות תשלח עותקים מפסק-הדין לב"כ הצדדים, וכן לממונה על עבודות שירות (שהכין חוות-דעת בעניינו של המשיב).